בימים שלפני חג הפסח מנקים את הבית היטב מכל דברי החמץ שבו. במיוחד יש להקפיד בבדיקת המטבח, פינת האוכל, חדר הילדים ומקומות נוספים שבהם עשוי להימצא חמץ. יש לזכור לנקות גם את החנות, המחסן, המכונית ושאר המקומות שבבעלותנו.

חמץ בפסח אסור לא רק באכילה אלא גם אסור להשהותו בבית. חמץ פירושו: כל מוצר המכיל אחד מחמשת מיני הדגן (חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון), בכל צורה שהיא )מוצק או נוזל), ושלא היה נתון בהשגחה מתמדת לבל יחמיץ. למעשה – לחם, עוגות, עוגיות, אטריות, פתיתים, חטיפים, סוגים אחדים של מזון תינוקות, בירה, ויסקי ומשקאות חריפים מסוימים ועוד – כל אלה הם חמץ ואין להחזיקם ברשותנו בפסח.

כלי אוכל ובישול שהיו בשימוש במשך השנה, בלעו מהחמץ שהיה בתוכם. בכלים אלו אסור להשתמש בפסח. רצוי להשתמש במערכת כלים מיוחדת רק לפסח. אם אין הדבר אפשרי – יש להכשיר את הכלים לקראת החג. גם את המטבח יש להכשיר לקראת הפסח. אי אפשר להשתמש בשיש ובכיורים של החמץ לפסח, אלא לאחר תהליכי הכשרה, כיסוי וכו'. את התנור והכיריים יש להכשיר, ומשום הקושי הכרוך בכך מעדיפים רבים להחזיק כיריים מיוחדים לפסח. בכל אלה יש להיוועץ ברב אודות הפרטים הרבים, הננו לרשותך: 7217-953-718.

יש להקפיד להשתמש בפסח אך ורק במזון שיוצר בהשגחה מוסמכת. אפילו מי שמסתפק במשך כל השנה בכשרות רגילה, ראוי שבפסח יקפיד על הכשר מהודר במיוחד. חותמת 'כשר לפסח' כשלעצמה אין בה די כדי להבטיח את כשרות המזון.

מכיוון שאסור להחזיק חמץ ברשותנו בפסח, לכן אנו בודקים את הבית בלילה האחרון שלפני החג (להלן) ומבערים את החמץ מרשותנו.
כאשר מדובר במוצרים רבים העשויים מחמץ שאין אנו מעוניינים לבערם באש וברצוננו לאוכלם לאחר החג, וכן כלי החמץ שאנו מעוניינים להשאירם ברשותנו, יש לרכז הכל בפינה צדדית בבית, בתוך מקום סגור שעליו יצוין בשלט קטן: "חמץ". את החמץ הזה יש למכור לגוי, שכן על חמץ שאיננו שלנו אין עוברים איסור.
להוי ידוע: חמץ שלא נמכר לגוי ועבר עליו הפסח – אסור בהנאה גם לאחר הפסח!
מכיוון שלמכירת חמץ זו פרטים רבים, רק רב מוסמך יכול לבצע מכירה זו. הרב משמש כשליחך כדי למכור את החמץ בערב הפסח, וגם כדי לרכוש אותו שוב בצאת החג.

ניגשים לאחד הרבנים שבאזור, או לבית-חב"ד הסמוך, ושם עושים את מכירת החמץ לגוי, באמצעות הרב, כדת וכדין. את המכירה הזו יש לערוך עד ליל בדיקת חמץ, שכן מיד בבוקר ערב פסח עורך הרב את המכירה לגוי.
לאלה שאין באפשרותם לגשת אל הרב למכור את החמץ, אנו מאפשרים להעביר הרשאה לרב באמצעות מילוי טופס זה שיוכל למכור עבורנו את החמץ..
מצווה לעורר שכנים ומכרים (אפילו מי שאינם מקפידים לשמור על כל דיני חמץ) להשתתף במכירת חמץ, כדי להימנע מאיסור "בל ייראה ובל ימצא" וכדי שהחמץ יהיה מותר באכילה אחרי הפסח.
שטר זה מיועד לשימוש פרטי. חנויות, מפעלים ובתי-אוכל זקוקים להדרכת ואישור הרבנות המקומית בעניין מכירת החמץ.
מכירת חמץ איננה כרוכה או מותנית בתשלום כלשהו, אלא במילוי התנאים האמורים ובהסכמה בלב שלם לביצוע המכירה. המכירה היא פעולה משפטית תקפה על-פי ההלכה.

ביום שלישי י"ג בניסן (אפריל 04) בערב, בודקים את החמץ. הבדיקה נערכת מיד עם רדת החשכה בשעה: 7:53 בערב. הבית כבר נקי ומוכן לפסח וכעת לא נותר אלא לערוך בדיקה אחרונה בפינות ובסדקים, כדי לוודא שלא נשאר בכל-זאת איזה פירור חמץ. לפני הבדיקה מברכים: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל בִּיעוּר חָמֵץ.

אבי המשפחה נוטל נר (רצוי של שעוה), שקית, ונוצה. באמצעות הנר הוא מאיר בפינות ובחורים, ואת הפירורים שהוא מוצא יכניס בעזרת הנוצה לתוך השקית (נוהגים על פי הקבלה לפזר בבית לפני הבדיקה עשרה פתיתים של חמץ שאין בו הרבה פירורים (שלא יתפזרו, כגון פיתה וכדו') עטופים בנייר, ובעת הבדיקה 'מוצאים' אותם.
אחרי הבדיקה אומרים נוסח מיוחד של ביטול חמץ: כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְאִיכָּא בִרְשׁוּתִי דְלָא חֲמִיתֵּיהּ, וּדלָא בִעַרְתֵּיהּ, וּדְלָא יְדַעְנָא לֵיהּ, לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי הֶפְקֵר כְּעַפְרָא דְאַרְעָא.
ובתרגום לעברית:
"כל חמץ ושאור המצוי ברשותי, שלא ראיתיו ושלא ביערתיו ושאיני יודע עליו – יתבטל ויהיה הפקר כעפר הארץ".

ביום שני, י"ד בניסן (אפריל 22) בבוקר, משכימים להתפלל מוקדם ומזדרזים לסיים את אכילת החמץ בניו-יורק עד השעה: 10:33 בבוקר. לאחר מכן, מבערים באש את החמץ שנשאר יחד עם החמץ שנמצא אמש בעת הבדיקה.
לאחר הביעור, מבטלים ומפקירים שוב את החמץ שאולי נותר אי-שם ואומרים: "כל חמץ ושאור המצוי ברשותי, שראיתיו ושלא ראיתיו, שהבחנתי בו ושלא הבחנתי בו, שביערתיו ושלא ביערתיו – יתבטל ויהיה הפקר כעפר הארץ". ומבקשים מהקב"ה שכשם שמבערים אנו את החמץ, כך יבער הוא את רוח הטומאה מן הארץ.
סוף זמן ביעור ושריפת חמץ בניו-יורק: 11:36 בבוקר.

על פי תורת החסידות והקבלה, חמץ שנוצר כאשר הבצק תופח – מייצג את הגאווה וההתנשאות, ואילו המצה שמיוצרת באופן שלא ליתן לבצק לתפוח אלא נשארת דקה – מייצגת את מידת הענווה.
בימים אלו כאשר כולנו מבערים את החמץ מרשותנו – נשתדל לבער את החמץ, הגאווה וההתנשאות מקרבנו – ולהיות בבחינת מצה, ענווה וצניעות.